פחמימות שמנות מאד

פחמימות שמנות מאד מכילות הרבה מאד שומן שגורם להן להתפרק ולהיספג בדם מאד לאט.

הבעיה בפחמימות מאד שמנות היא שהן מתפרקות מאד לאט, ואין התאמה בין קצב פרוק הפחמימה, הפיכתן לגלוקוז וספיגת הגלוקוז בדם לקצב פעילות האינסולין.

כשהלבלב עובד בצורה תקינה הוא מפריש אינסולין בהתאם לרמת הגלוקוז בדם. רמה זו עולה בעיקר אחרי אכילת פחמימות. אדם שהלבל שלו עובד בצורה טובה כמתואר, לא נפגע מאכילת פחמימות שמנות מאד מאחר ובגופו התהליך מבוצע אוטומטית: כל עוד הגלוקוז לא נספג בדם הלבלב לא יפריש אינסולין.

במקרה של פחמימות שמנות מאד שהספיגה איטית מאד אין כיסוי של גלוקוז לאינסולין הפעיל בדם.

הבעיה גדולה ומשמעותית אצל אנשים שמשתמים באינסולין מהיר ממקור חיצוני או בכדורים סוחטי/מעוררי לבלב כגון נובונורם וגלובן הנלקחים עבור הפחמימות שנאכלו או שגורמים ללבלב להפריש עותר אינסולין מהמתוכנן.

במקרה זה אחרי האכילה יש אינסולין פעיל בדם ולכן יש היפוגליקמיה(רמה נמוכה של גלוקוז) ואחרי מספר שעות היפרגליקמיה (רמה גבוהה של גלוקוז) כי אין אינסולין פעיל בדם לכסות על הפחמימות שניספגו.

לסיכום

לוקח זמן עד שהפחמימות מתפרקות
האינסולין כבר פעיל.
לכן יש נפילת סוכר
כשהפחמימות מתפרקות 
כבר אין אינסולין פעיל או רק קצת
ואין כיסוי של אינסולין עבור הפחמימות
והסוכר גבוה.

יש מי שמכנה את התופעה "אפקט השוקולד" או "אפקט הפיצה". התופעה זהה לכל הפחמימות השמנות.

חשוב לכולם לזכור: בדיקה אחרי שעתיים של אכילת פיצה או פחמימה שמנה אחרת לא משקפת תמונה נכונה מאחר וקצב הפרוק הפחמימה לגלוקוז מאד איטי.

למה זה חשוב?
יש מי שמסיק שפיצה מתאימה לו כי רמת הגלוקוז נבדקה שעתיים אחרי אכילת פיצה או גלידת שמנת או כל הסוגים האחרים של פחמימות שמנות אך זה לא מעיד על דבר.

מה עוד על פחמימות שמנות: בטיולים גלידת שמנת עוזרת מאד. היא מתפרקת לאט וביום של פעילות גופנית (כולל הליכה במוזאון), הגלידה מתפרקת לאט ושומרה על רמת הגלוקוז. מניסיון אישי.

אני לא מאמינה בהגדרת משאבת האינסולין לאינסולין מושהה בהתאם לאחוז השומן או סוג המאכל באופן כללי. לדעתי זה מאד אישי וכל אחד צריך להכיר את המזון ופעילותו על גופו שלו ולא של אחרים. לפעמים צריך הרבה תיקונים עד שלומדים אבל אין ברירה. בדיוק כמו שיש הבדל בין סוגי הפיצה ובין הפיצריות השונות.