ממתיקים ותחליפי סוכר

כפי שראינו, כאשר מדובר במאכלים עשירים בפחמימות כמו מאפים, אין יתרון בשימוש בממתיקים, ועדיף להשתמש בסוכר. המצב שונה כשמדובר במאכלים חסרי פחמימות, ובעיקר במשקאות – כאן השימוש בסוכר מעלה באופן משמעותי את כמות הפחמימות, ויש מקום לשקול שימוש בממתיק מלאכותי.

השימוש בממתיקים שנוי במחלוקת וקיימים אינספור מחקרים המוכיחים או מפריכים קיומם של סכנות שונות בשימוש בממתיקים השונים. אין ספק שעדיף להתרגל לשתיה לא ממותקת, אבל אפשר להבין שרבים אינם מוכנים לוותר על המתקת השתיה.

להלן סקירה של מספר סוגי ממתיקים נפוצים.

מלטיטול, סורביטול: ממתיקים אלו מכילים פחמימות מסוג "רב-כהלים". לכן, מוצרים המומתקים עם ממתיקים אלו מכילים פחמימות לא מעטות ולעיתים אפילו יותר מאלו המומתקים עם סוכר. בעלי טעם לואי חזק. גורמים לתופעות לואי כגון נפיחות בבטן, אי נוחות במערכת העיכול, גזים, כאבי ראש
סטיביה: הסטיביה הטיבעית הגדלה באדנית מצוינת. חסרונותיה שנדרשת הוספת עלים למשקה, ולא קיימת מדידה מדויקת של כמות המתיקות. הסטיביה הנמכרת בחנויות, עוברת תהליך עיבוד ואינה טבעית. הסטיביה הטיבעית והטהורה, נמכרת בבקבוקונים יקרים בחנויות טבע. זו הנמכרת בשקיות מבוססת על סטיביה אך מכילה חומרים נוספים. יש הטוענים שיש לה טעם לואי חזק.

סוכרלוז: ממתיק המומלץ ביותר היום בשוק מאחר והוא מיוצר מסוכר ולא מחומרים כימיים. יתרון נוסף של הסוכרלוז, הוא מסיסותו בשתיה קרה (כגון, קפה קר). בארץ ניתן לרכוש את סוכרה דיאט וסוכר לייט העשויים מסוכרלוז. בארה"ב ניתן לרכוש את Splenda שיתרונו היחיד על הממתיקים הנמכרים בארץ, הוא המחיר.

פרוקטוז: ממתיק טבעי אך משפיע על טריגליצרידים. לכן מומלץ לא לצרוך כמות גדולה ממנו.

אספרטיים: ממתיק המתוק פי 200 מסוכר לבן ומצוי במרבית משקאות הדייאט. מכיל חומצה אספרטית, פנילאלנין ומתנול. כל אחד ממרכיבים אלו נחשד בשורה ארוכה של סכנות ונזקים. המתנול מתפרק בגוף לפורמלדהיד – רעלן הפוגע במערכת העצבים. מומלץ להגביל את הצריכה היומית ל-40 מ"ג לק"ג משקל גוף

בטבלה ניתן למצוא את הרכבם של ממתיקים שונים ואת החשדות הקשורים בהם. ככלל, רצוי לבחור בממתיקים כמה שיותר טבעיים. עם זאת קשה לקבוע מה נכון ומה לא, ואין בכוונתי לקבוע עמדה, אלא רק להביא את המידע שברשותי, ושכל אחד יחקור, יבדוק ויחליט למה להאמין ובמה להשתמש.