רוצה להתחיל את הכתוב בסיפור אמיתי שקרה לי בזמן סקי.
זה לא קשור לסוכרת ולא לגלוקומטר.
מה שקרה כך היה:
אני מרכיבה משקפיים למרחוק. כלומר, אם אני גולשת בסקי בנופים יפים ואני רוצה לראות את הנופים ואת הדרך, אני צריכה לגלוש עם משקפיים מתאימים.
אני ובני משפחתי השתמשנו במשקפות מיחדים לגלישה (גוגלס).
אבל לי היה זוג מיוחד. עבים יותר שאפשר להשתמש בהם עם משקפיים.
מה אני רוצה להראות? שגם עם משקפיים צריך ללמוד מה לעשות כדי לעשות דברים רבים שרוצים.
בדיוק כמו בגלישה. אני רוצה להמשיך להנות בגלישה כם עם משקפיים. אמצא את הדרך הנכונה לעשות זאת.
ומה לגבי גלוקומטר או כל מכשיר מדידה אחר.
בעזרת בעזרת המדידה אפשר להשתלב יותר טוב בחברה, לעשות ולאכול הרבה דברים שאוהבים.
מה מסמל גלוקומטר או מד סוכר רציף?
חזרת לחיים רגילים כמעט או מסכנות? או אומללות?
בדיוק כמו עם משקפיים או עם מכשיר שמיעה, ככה זה עם מכשיר מדידס.
עם הכל צריך ללמוד לעשות דברים ולהשתלב נכון בחברה אבל באופן נכון המאפשר זאת.
זה בדיוק מה שסיפרתי בתחילה על משקפיים. יש דברים שקשה לעשות עם משקפיים אבל צריך ללמוד מה לעשות ואיך.
אולי זה סקי, אולי שחיה אולי במצבים שהמשקפייםן מתכסות אדים ועוד.
לפעמים צריך לשאול לברר עד שמוצאים את הדבר המתאים. לא תמיד הפיתרון נגיש ובהשג יד.
גם את הגוגלס המיוחדים למשקפיים בסקי לקח זמן עד שבררתי מה לעשות ועד שמצאתי כאלו.
כנ"ל לגבי מכשיר שמיעה.
זה לא מסמל מסכנות ולא זיקנה.
גם את מכשיר השמיעה צריך להתאים וללמוד להשתמש.
לפעמים גם אחרי הקניה צריך לגשת כמה פעמים למכון עד שמשפרים את ההתאמה.
לשימחתם של רבים יש היום מכשיר שמיעה מיוחד לצורך האזנה לטלויזה שממומן כולו או חלקית ע"י שרותי הבריאות.
מה למדנו היום?
עם כל בעיה אפשר לשפר את איכות החיים. אונם, לא נחזור להיות צעירים או בלי הבעיה אבל נחזור לחיים כמעט רגילים ונשתלב יותר טוב בחברה.