לאחוז בחבל כשלא רואים היטב . ערפל כבד

לורה אינגלס ויילדר כתבה בסיפרה  "החורף הארוך" על  משפחת חלוצים המצטופפת יחד בבקתה (כמובן משפחתה שאנו מכירים מהסידרה "בית קטן בערבה"):
במהלך סופת שלגים ואין להם שום דרך להתחמם. הם צוחקים ורוקדים, וזה מה שמונע מהם לקפוא ולמות.
אחר כך האב חייב לטפל בחיות המשק שלהם או שהן ימותו.
הוא אוזר אומץ ויוצא, אבל אי אפשר לראות דבר. הוא מחזיק בחבלי הכביסה ומתקדם בעזרתם אל האסם.
בתוך הבית, אמא מחכה לו בנשימה עצורה"…
אנחנו לא יכולים לדעת מה עומד לבוא. הדבר היחידי שאפשר לעשות זה להחזיק בחבל" (הספריה בפריז, טקזליאן צארלס)

גם עם סוכרת קשה לדעת מה לעשות ואיך לעשות זאת נכון או מה ילד יום.
אני שומרת על סוכרת מאוזנת ומקפידה. ולמרות זאת יש ימים כאלו וימים כאלו.
עליות ומורדות. אין הכל טוב.
למרות זאת, אי אפשר לדעת מה יהיה ומה יבוא.

ומה אפשר ללמוד מהצחוקים והריקודים כדי להתחמם – להכל צריך למצוא תקווה ואופטימיות. זה הדבר שהכי עוזר.

החבל שלנו הם הכללים ומה צריך לעשות. החבל שלנו אלו החיים עם סוכרת.
לאחדים זה סופה ולאחרים אלו מים שקטים או סוערים במידות שונות.

רוצה לתת לך חבל ארוך שיעזור וייצב בכל מצב. וגם לתת הרבה תקווה, שמחה ואופטימיות. 
אם אין כאלו, סימן שנמצאים בדרך הלא נכונה.

מה לעשות ביום סוער או מה לעשות ביום שבו הכל טוב. אולי איך מגיעים ליו שבו הכל טוב. תמיד תופיע בעיה.

אני טוענת שהסוכרת זה ייצור חיי. צועדת לפה ולפה וקורים איתה דברים לא צפויים.

מה שבטוח שהקורס ושיעוריו יעזור לפזר את הערפל. שכן הוא מראה איך לעשות דברים נכון ואיך לטפל במצבי קיצון ויש כאלה.

בדיוק מערפל הזה הקורס האינטרנטי יעזור. גם למאובחנים וגם למתקדמים. לכל אחד זה יוסיף ברמה הרצויה לו.