הסוכרת ואני – נוסעים לחו"ל

אתחיל במה שצריך במיוחד בנסיעות לחו"ל: מכתב מהרופא באנגלית. המכתב צריך לכלול הסברים מה יש לך (סוכרת ועוד)  וכן את כל התרופות שנוטלים בשמות המקצועיים הרפואים (לא השם של החברה המספקת).

כמו כן יש להוסיף במכתב או מכתב אחר מה הציוד שיש לשאת עליך ולא במזוודה. לדוגמא:

1. מזרקי אינסולין בכמות רזרבית
2. ציוד חילופי למשאבת האינסולין כולל הכל (חלקים להחלפת החיבור לגוף, אינסולין לטעינה, מזרקי אינסולין, מחטים מתאימים למזרקים וכדומה). כל החלקים בכמות רזרבית.
3. גלוקומטר, מקלוני בדיקה, דוקרנים – בכמות דרושה ובכמות רזרבית
4. תרופות נוספות אם נוטלים – בכמות דרושה ובכמות רזרבית
5. גלוקוז – בכמות דרושה ובכמות רזרבית
6. גלוקגון – רק אם מישהו בחברה שלך יודע מתי ואיך להשתמש. אף אחד אחר לא ישתמש בזה ולא יזריק. חבל לקחת אם אין כזה
7. ועוד – בכמות דרושה ובכמות רזרבית

חשוב לזכור כי אינסולין יכול להיות לא בקרור (אבל לא בשמש) עד חודש. 
לכן, אני תמיד לוקחת אינסולין רזרבי וזורקת כשאני חוזרת כי אני נוסעת פחות מחודש.
אולם מי שנוסע מעל חודש ואין לו מקום לשמור את האינסולין צריך נרתיק Prio ששומר אנסולין בקרור

לחפש איך אומרים במדינה שנוסעים אליה ובשפה שדוברים בה:

1. לחם מלא
2. לחם קל
3. פחמימה / ללא פחמימה
4. טבעוני, צמחוני ועוד – הכל בהתאם לתזונה
5. ללא סוכר (אם משתמשים). זיהו כיתוב לממתיקים כמו "רב כהלים"
6. משתמשי משאבה צריכים לקחת את פרטי החברה/איש התמיכה של החברה באזור או באזורים שנוסעים.

מה עוד צריך לקחת מחלק מהתיכנון:

גלוקומטר

גלוקומטר וכל מה שצריך לו כגון דוקרנים או מקלוני בדיקה צריכים להיות איתנו בכל מצב ובכל נסיבות.

פחמימות

• גלוקוז – תמיד בתיק האישי.
• חטיפי אנרגיה באריזה סגורה כך שאפשר להכניס באופן חוקי לכל מקום. שישהיו עד שתמצאו איפה לקנות מקומיים.