הסוכרת ואני – גלוקומטר / בדיקות

לאט לאט הגלוקומטרים קטנו, המדידה שלהם היתה מהירה יותר, שיטת הבדיקה השתפרה (ללא מים וניגוב) והמקלונים קטנים יותר והזדקקו להרבה פחות דם.
כמובן הם הפכו זולים יותר ואפשריים להרבה.
המיסים שלהם הוזלו ומקלוני הבדיקה כוסו ע"י קופות החולים.

אני טוענת שהגלוקומטר (לסוגיו השונים – עוד אדבר על זה) הוא ידידינו הטוב.
וכל זאת למה?

• ככל שנבדוק יותר, לפני האכילה ושעתיים אחרי האכילה, נמצא מה הפחמימות והצרופים שעדיפים לנו.
  נכון שאנו מקבלים את רשימת ה"מלאים" מאיש/אשת התזונה, אך זו רשימה התחלתית. עדין איננו יודעים מה
  מתאים לנו. אין כללים ואין חוקים.
• אם אנו לפני פעילות גופנית או סתם "שיטוטים"(או עבודה בגינה, ניקוי הבית ועוד כל מיני פעילויות אנרגטיות) נבדוק את רמת הסוכר בדם (גלוקוז), בהתאם לסוג הפעילות ומשך הפעילות נראה אם אנו צריכים לאכול לפני כן ולהימנע מנפילת סוכר (היפוגליקמיה)
• אם שעתיים אחרי האכילה או מספר שעות אחרי האכילנ נמדוד ונראה שהסוכר בדם עלה – נתקן (אם אפשר) או נצא להליכה ונמנע מהיפר גליקמיה מתמשך.

כלומר, הגלוקומטר הוא ידידינו הטוב כי הוא מונע מאיתנו הרבה מצבי קיצון ועוזר לנו לטפל בהם.

גם כשאני יוצאת להליכה או פעילות אחרת הגלוקומטר תמיד איתי. אם עברה שעה, אני בודקת את רמת הגלוקוז בגם  ומתנהגת בהתאם.

היום יש מדי סוכר רציפים. חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות.
אלו מאד מקילים כי אפשר למדוד פחות והם גם יודעים להראות סימן של עליה או ירידה ברמת הגלוקוז.
כלומר אם רואים רמת גלוקוז 80 וחץ שמראה ירידה אנו יודעים שאנו בדרך לנפילת סוכר(היפוגליקמיה). אם אנו רואים 150 וסימן עליה אנו יודעים שאנו בדרך לרמת גלוקוז גבוהה (היפרגליקמיה).

כלומר יש שהבדל גדול בין 80           יציב     או
                                        80  וסימן ירידה   או     
                                        80  וסימן עליה

בנטסף, יש הבדל של כ-20 דקות בין התוצאה בדם ועד שהיא מופיעה במד הסוכר הרציף.

צריך רק לקחת בחשבון שהמכשיר לפעמים טועה ולכן בעיקר לפני פעילות גופנית כלשהיא יש למדוד ידנית ולא לסמוך עליו (על מד סוכר רציף)

בנוסף, הגלוקומטר הרציף מחובר תמיד לגוף (פוד לא מאד קטן) ולא תמיד אפשר להסתירו