אין דבר העומד בפני הרצון

כשהייתי ילדה לא היו כל השיטות שיש היום, לא היה אינסולין שתמך בכך, לא היו כמעט מאכלים ללא סוכר ולא היו גלוקומטרים לבדוק את רמת הסוכר בדם.

באותה תקופה, השיטה הטובה ביותר לאכול משהו טוב ומיוחד, שיטה שאליה הגיעו כל הילדים בשלב זה או אחר, היתה לזייף היפוגליקמיה.
אם אמרתי שיש לי נפילת סוכר, אף אחד לא יכול היה לבדוק את רמת הסוכר שלי בדם.
כל שיכלו לעשות היה, להאמין לי ולתת לי משהו מתוק.

באותם ימים גם לא היה כל ידע על אינדקס גליקמי ולא ידעו ששוקולד אינו טוב לטיפול בהיפוגליקמיה.
 לכן, אם אהבתי שוקולד ורציתי להנות ממנו, ביקשתי שוקולד.
הורי, ששמחו לפנק את ילדתם ולתת לה להנות ממתוק באישור הרופאה, שמחו לתת לי שוקולד. כדי להראות להם, ששוקולד טוב ועוזר,
ידעתי לאשר אחרי 5 דקות כי ההיפו חלף עבר.
שוב.  לא יכלו לעשות בדיקת סוכר, לא ידעו ששוקולד ניספג לאט וכולם היו מרוצים.

אם הילד אוהב משהו – מאפשרים לו, אך מגדירים איתו ביחד מתי זה מתאים ומה המינון הבריא.
 כדאי כמובן להדגיש לו כי בריאות חשובה לכולם ולא רק לילדים סוכרתיים ולכן בעצם הוא כמו כולם.

כמה טוב, שאין צורך לזייף היפויים כדי לאכול דברים אהובים. טוב שיש מספיק מאכלים טובים כדי לשמש תחליפים. ואם התחליף אינו מספיק, אפשר לאכול את הדבר האמיתי ולחשב את כמות האינסולין הנדרשת לשם כך. אם לא חישבנו נכון את כמות הפחמימות, אפשר לתקן.

מה אני אומרת לכם ההורים: אם ילדכם רוצה משהו ואתם אוסרים עליו, הוא ימצא את הדרך לעשות זאת.
עדיף שתהיו שותפים לזה גם אם זה לא נוח. שותפות תמזער את הנזק.

היום יש בהחלט אמצעים להתמודד בהצלחה עם פחמימות שאוכלים וכמובן ניתן לעשות זאת בצורה מדודה ומבוקרת.

אפילו אם לא משתמשים במשאבה ואי אפשר לתת בולוס מושהה או להעלות את האינסולין הבזלי למספר שעות, אפשר להציע לילד לאכול מה שהוא רוצה אם יעשב כל שעה או שעתיים בדיקה ואם יהיה צריך לתקן זאת.
תדגישו , ההורים, שאתם רוצים שיהנה אך צריך לשמור על הבריאות.

נכון שאם הילד/הנער לא מאד רוצה את הדבר לא כדאי לו לעבור בדיקות וציקונים. אך אם הוא רוצה, שווה לו.

יכולה לספר שאני עשיתי את זה עבור שוקולד אבל לא עבור פיצה.
מה לעשות, שוקולד אני הכי אוהבת וזה היה כדאי עבורי.