אינסולין

אינסולין והשמנה

רבים טוענים כי אינסולין גורם להשמנה, ומביאים כהוכחה לכך את העובדה שעלו במשקל עם תחילת הזרקתו. כמובן שטענה זו איננה מדויקת.

חשוב לזכור כי הותחל שימוש באינסולין בגלל מחסור באינסולין. מחסור באינסולין גורם לירידה במשקל, כך שגם אכילה מופרזת במצב זה אינה גורמת לעליה במשקל אלא רק לעליה ברמת הסוכר בדם.

כפי שראינו, תפקידו של האינסולין הוא לסייע בכניסת הגלוקוז לתאי הגוף, ובמצב של מחסור באינסולין הגלוקוז נשאר בזרם הדם ואינו נכנס לתאים. לכן, הגוף מפרק שומנים לגלוקוז כדי לספק את "רעב" התאים.

עודפי הגלוקוז בדם (כאשר הוא מגיע לרמה הגבוהה מ-180 מ"ג/דצ"ל) מופרשים בשתן. כך יוצא שגם מרבית האנרגיה מן המזון אינה נכנסת לתאים ובה בעת הגוף שורף שומנים – התוצאה המיידית של תהליכים אלה היא ירידה במשקל. בנוסף, המחסור באינסולין גורם לרעב מוגבר,  שמביא לאכילת כמויות גדולות של מאכלים שמנים ומתוקים, ללא עליה במשקל.

עם תחילת השימוש באינסולין עלולה להתפתח נטיה להשמנה מכמה סיבות:

• ללא מחסור באינסולין כל הגלוקוז הנאכל מנוצל והכבד מפסיק לפרק שומנים. תהליך הירידה במשקל נעצר ואין יותר גורם המעכב עליה במשקל. זהו מצב נורמלי ורגיל שבו צריך לשמור כדי לא לעלות במשקל
• לאחר שהתרגלנו לאכילת כמויות גדולות מהרגיל ומאכלים שמנים ומתוקים ללא חשש השמנה, קשה לחזור למסגרת של אכילה נורמלית
• עם תחילת השימוש באינסולין עשויה להופיע תופעה של נפילות סוכר (היפוגליקמיה) בעיקר לפני הגעה למינונים המתאימים. נפילת סוכר יוצרת רעב מוגבר ובתגובה אוכלים מאכלים עתירי פחמימות כדי לטפל במצב. יש המעדיפים להשאר ברמת אינסולין גבוהה כי היא נותנת להם "לגיטימציה" לאכול כמויות גדולות של פחמימות "מחוסר ברירה", כדי להימנע מהיפו
• כדי למנוע מראש היפו בזמן פעילות גופנית, אוכלים מאכלים עתירי פחמימות כהיערכות לקראת הפעילות, וכך יוצא שהפעילות צורכת את תוספת הקלוריות במקום את מאגרי השומן.\

ניתן לסכם שהאינסולין כשלעצמו כמעט ואינו גורם להשמנה. מה שכן גורם להשמנה הם החזרה לאיזון, רמות אינסולין גבוהות מידי והרגלי אכילה לא נכונים. כמובן שבעזרת מודעות והתנהלות נכונה, ניתן לנטרל את מרבית הגורמים להשמנה ולשמור על משקל תקין.

כמה כללי אצבע לשמירה על המשקל, לצד שמירה על האיזון:

1. עם תחילת השימוש באינסולין והשיפור באיזון, יש לוותר על ההרגל לאכול מאכלים שמנים ומתוקים, ולחזור לאכילה של כמויות רגילות. רמת האינסולין צריכה להיות מתוכננת כך שתתאים לכמות האוכל הנכונה, כדי שלא יווצר מצב הפוך שבו אוכלים עוד רק כדי להתאים את כמות הפחמימות לרמת האינסולין.
2. יש להקפיד על פעילות גופנית באופן קבוע (כמה פעמים במהלך השבוע במשך חצי שעה לפחות). כהיערכות נכונה לקראת הפעילות, יש להפחית את כמות האינסולין אם אפשר ולחשב את כמות הפחמימות הדרושה בהתאם לסוג ומשך הפעילות.
3. אם יש יותר מידי נפילות סוכר כדאי לשנות את סוג האינסולין ולהגיע למינונים טובים יותר. בכך להימנע מאכילה מיותרת ייתר על המידה.